פסק-דין בתיק ת"א 43214-03-11

1. לפני תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה ביום 19.12.07. התובע, יליד 1971, נפגע, על פי הנטען, ברגלו עת ניסה להפוך את הרכב בו נהג לאחר שזה התהפך.

2. הנתבעת הכחישה את אירוע התאונה ואת חבותה לפצות את התובע בשל נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהפגיעה. עוד נחלקו הצדדים בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע.

החבות

3. מפי התובע נשמעו גרסאות שונות בנוגע לנסיבות אירוע התאונה. בכתב התביעה המקורי, אשר הוגש ביום 20.11.08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, תאר התובע את נסיבות התאונה באופן הבא:

"התאונה אירעה שעה שהתובע נהג ברכבו (מ.ר. 7796514) בכביש צור הדסה - עין כרם באיזור ירושלים, כאשר לפתע, איבד שליטה על הרכב בשל הכביש הרטוב, והרכב החליק והתהפך על צידו, וכתוצאה מכך נפגע התובע ונחבל בכל גופו. לאחר ההתהפכות, ניסה התובע לחלץ את עצמו מהרכב ההפוך, וכשקפץ החוצה, נפל ונפגע בשנית (להלן - "התאונה").

ביום 18.2.09 הגיש התובע הודעה על שינוי ייצוג ובקשה לתיקון כתב התביעה. בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשתו טען התובע כי לא סיפר לבא-כוחו הקודם את הגירסה המלאה לתאונה, שכן שמע ל"עצות" שנתן לו אחיו עוד כשהיה בבית החולים. התובע הפנה לרישומים מבית החולים מיד לאחר הגעתו, המאששים לטענתו את גרסתו החדשה. וכך ארעה התאונה על פי הגירסה המובאת בכתב התביעה המתוקן:

"התאונה אירעה  בכביש בו ירידה די תלולה ועיקולים בדרך, התובע איבד את השליטה ברכב בשל הכביש הרטוב והטנדר החליק והתהפך על צידו וכתוצאה מכך נפגע התובע ונחבל בחלקי גופו.

לאחר ההתהפכות חילץ עצמו התובע מהטנדר ההפוך, אשר חסם את הכביש, מכוניות שנסעו במקום עצרו ומספר אנשים הגיעו וביחד עם התובע ניסו להפוך את המכונית חזרה כדי שהתובע ימשיך בנסיעה, בתוך כדי הניסיון להפוך את הטנדר נפגע התובע מהטנדר אשר פגע קשות ברגלו (להלן - התאונה)".

4. הנתבעת טענה, כי התובע לא עמד בחובתו להוכיח את נסיבות אירוע התאונה ומכאן שלא הוכיח כי בתאונת דרכים עסקינן, ולפיכך דין תביעתו להידחות. בסיכומיה טענה הנתבעת כי אין מקום לבחון את גרסתו הראשונה של התובע, שכן התובע עצמו הודה שמדובר בגרסה שקרית שבדה מלבו לאור ייעוץ שקיבל לכאורה מאחיו. אשר לגירסה השניה נטען, כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה, לא הובאו עדים מטעמו ולאור השינוי בגרסאותיו אין ליתן אמון בעדותו.

5. ב"כ התובע ביקש בסיכומיו להסב את תשומת הלב לכך שהתובע פנה מיוזמתו לבית המשפט בבקשה לתיקון כתב התביעה. לטענתו, אין חולק שרכבו של התובע התהפך בכביש ויש לקבל את גירסתו השניה של התובע, המעוגנת גם במסמכים הרפואיים שנרשמו סמוך לאחר התאונה, עד שאחיו הגיע לבית החולים ו"יעץ" לו לומר משהו אחר.

6. מהראיות שבאו לפני עולה, כי האירוע הראשוני של התהפכות הרכב בקטע הדרך הרלוונטי לא היה שנוי במחלוקת, כאשר השאלה שבמחלוקת נגעה לאופן בו נפגע התובע. כאמור, בכתב התביעה המקורי טען התובע כי נפגע ברגלו בעת שניסה לחלץ עצמו מהרכב ההפוך (להלן: " הגירסה הראשונה"), בעוד שבכתב התביעה המתוקן גרס שפגיעתו ארעה לאחר שיצא מהרכב וניסה, בעזרת אחרים, להפוך את הרכב שהתהפך (להלן: " הגירסה השניה"). אכן, השינוי בגרסאותיו של התובע מעורר שאלות ביחס לאמינותו של התובע ולנכונותו להתאים גירסאותיו למה שנדמה לו כתואם את האינטרסים שלו. כמו כן, אין להתעלם מכך שהתובע בחר שלא להביא לעדות את אחיו, עופר, שהוא זה שעל פי הנטען הגיע למקום התאונה זמן קצר לאחר שארעה והוא זה שלטענת התובע "ייעץ" לו עוד בבית החולים, לשם הגיע אחריו, למסור גירסה שונה מהאמת. יחד עם זאת ועל אף גרסאותיו השונות של התובע ועדותו הבעייתית, איני סבורה כי השינוי בגרסאותיו של התובע מוליך למסקנה כי אין לקבל אף לא אחת מהן, כפי שמבקשת הנתבעת, ומצאתי לנכון לקבל את גירסתו השניה של התובע, אשר הובאה בכתב התביעה המתוקן.

7. כפי שניתן להיווכח, כבר בשלבים מוקדמים יחסית של ההליך, פנה התובע בבקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשתו הסביר התובע, כי גירסתו הראשונה הועלתה בעצת אחיו, שניתנה בעת שהיה בבית החולים וסבל מכאבי תופת. התובע טען בחקירתו כי אין לו מושג מדוע ייעץ לו כך אחיו, וספק רב בעיני אם אמנם כך הוא, אך ניתן להיווכח כי ברישום הראשון בחדר המיון בבית החולים הדסה עין כרם נרשמו מפי התובע דברים התואמים את גירסתו השניה:

"הובא ע"י מד"א לאחר שהתהפך עם רכבו, היה נהג חגור, [...] בכוחות עצמו מהרכב, וכשניסה להפוך את הרכב, הרכב התהפך על רגל שמאל" (נספח א' לראיות הנתבעת).

התובע הופנה מחדר המיון ל"קבלה סיעודית" במחלקה האורתופדית וגם שם נרשמו דברים דומים:

"ביום פניתו התהפך רכבו ונכנס לתעלה. הוא ועוד חבריו ניסו להרים את הרכב בכוחות עצמם, אך לפתע נשמטה רגלו מתחת לרכב ונמעכה מתחתיו".

אמנם, במסמכים מאוחרים יותר הצהיר התובע כי נפל בעת שיצא מהרכב לאחר שהתהפך, כפי שטען בגירסה הראשונה שהועלתה בכתב התביעה המקורי, אך סבורני כי יש ליתן משקל לרישומים שנעשו מיד לאחר התאונה, התואמים את גירסתו המאוחרת של התובע, שהובאה בתיקון שנעשה בשלבים מוקדמים יחסית של ההליך לכתב התביעה, ושבה הוא דבק גם כיום. אופי הפגיעה בתובע מתיישב אף הוא עם תיאור התאונה בהתאם לגירסה השניה וצירוף נתונים אלה כולם מוביל למסקנה שעל אף הצהרותיו השקריות של התובע בהזדמנויות שונות, יש לקבל את גירסתו השניה בנוגע לנסיבות אירוע התאונה.

8. נוכח כל האמור, מסקנתי היא כי הוכח ברמה הנדרשת כי התובע נפגע ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים ועל הנתבעת לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

חוות הדעת הרפואית

9. לאחר הגשת התביעה, וכאשר עוד נדון העניין בבית המשפט המחוזי, מונתה ד"ר מיכל עמית-כהן כמומחית מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. על פי האמור בחוות דעתה מיום 30.8.09 (להלן: " חוות הדעת הראשונה"), התובע סבל משבר פריקה פתוח מרוסק בקרסול שמאל. בחדר מיון נעשו החזרה וקיבוע בגבס ובהמשך עבר התובע ניתוח להוצאת מתכות. בבדיקת התובע אצל המומחית ביום 14.7.09 נמצאה צליעה בהליכה, נפיחות ניכרת והגבלה בתנועה עם חסר יישור. המומחית קבעה כי לתובע נכות צמיתה בגובה 25% "בשל הגבלת תנועת הקרסול בהתחשב בפגיעה קשה ובעמדת אקוינוס במפרק", והוסיפה כי "אם יעבור ניתוח לאיחוי הקרסול סביר ירידה בכאב ומצב של קשיון נוח".